המוסיקה

בדרגה הגבוהה ביותר בין כל האמנויות עומדת המוסיקה , ולא עוד , אלא שהיא תופסת עמדה מיוחדת לגבי כולן . משמעותה היא לאין ערוך עמוקה יותר ורצינית יותר מאשר זו של האמנויות האחרות , כי היא מתייחסת אל המהות הפנימית ביותר של העולם ושל עצמותנו . בעוד שמטרת כל שאר האמנויות היא לחקות את האידיאות , המוסיקה היא התגלמותה הלא אמצעית של רצון ראשית המיטאפיסי עצמו . בעוד ששאר האמנויות מגלמות את הרצון רק באורח אי ישיר , כלומר על ידי כך שהן מגלמות את האידיאות , זאת אומרת את הרצון כשהוא כבר נתון בתחום הדימוי , דולגת המוסיקה על תחום האידיאות בכלל ומגלה את הרצון באופן ישר . מותר אפוא לומר , שהמוסיקה עומדת על רמה אחת עם העולם כולו , היות וגם העולם כולו מגלם את הרצון . העולם המופיע , או הטבע , מצד אחד , והמוסיקה מהצד השני — הם שני ביטויים שונים של אותו דבר , של שורש ההוויה . המוסיקה מבטאת את העולם כשהוא לעצמו בשפה כללית ביותר , ולכן מותר לומר שהעולם , כשם שהוא הרצון שהתגשם , הוא יחד עם זה המוסיקה שקרמה בשר ודם . אילו היינו מצליחים להסביר את המוסיקה הסברה שלמה בשפת המושגים , היינו מגיעים יחד עם זה אל הסברת העולם...  To the book