ההתעצמות (אובייקטיבאציה) של הרצון

. ה ג ו ף כ ר צ ו ן הצורה הרביעית של משפט הטעם המספיק מהווה את הגשר אל המיטאפיסיקה של שופנהואר . אילו היינו רק יצורים מכירים , לא היינו מצליחים לעבור את הגבולות של העולם בחינת דימוי ולגלות את מהותו של העולם כשהוא לעצמו . שהרי ההכרה השלמה ביותר של העולם , כשהיא מתקדמת בקו המדריך של הסיבתיות , לא היתה יכולה לתת לנו יותר מאשר רשימה של כוחות בלתי מובנים ושל הכללים שלפיהם מופיעים ופועלים כוחות אלו בחלל ובזמן . אך מהותם של הכוחות האלו ושל חוקיותם היתה נשארת בלתי מובנת ובלתי מוסברת . היינו דומים —אומר שופנהואר — לאיש הנקלע לחברה בלתי ידועה וכל אחד מן החברים של החברה היה מופיע לפניו ומציג לפניו את ידידיו ואת קרוביו , והוא עצמו היה אומר וחוזר ואומר 'נעים לי מאוד / אך בפנימיותו היה שואל את עצמו ו לעזאזל , כיצד נקלעתי לתוך החברה הזאת !? כד אנו שואלים את עצמנו 1 מה משמעותו של העולם הזה ? ועל השאלה הזאת אין ההסברה הסיבתית , ותהי אפילו השלמה ביותר , נותנת לנו תשובה . אך כעת נפתח לפנינו פתח חדש : הפעולות של גופנו נתונות לנו מתן מיוחד , שעל ידיו הן מגלות לנו את משמעותן . לאני . המופיע לעצמו כאינדיבידו...  To the book