ביקורת משנתו של ריינהולד

זכותו הגדולה של ריינהולד היא בכך , שהוא שם במקום ההבדלה של ספיקות היסוד של התודעה — חושניות , שכל , תבונה —שאותה אנו מוצאים אצל קאנט , את הדרישה של השיטתיות , וניסה לגזור את ספיקות היסוד האלה מתוך עיקרון עליון , 'משפט . 'התודעה הגזירה נעשתה באופן כזה , שכוח הדימוי מבליט יותר ויותר את הספונטאניות והפעילות שלו . באופן זה התהוותה דרגתיות של כוחות ההכרה : מה שהיה סובייקט , צורה , בדרגה הנמוכה , נעשה אובייקט , חומר , בדרגה יותר גבוהה . באופן זה משתדל ריינהולד לרכוש מושג אחדותי אחד בשביל פעילזת ההכרה כולה על דרגותיה השונות , בעוד שאצל קאנט ניתנו הדרגות של ההכרה ללא עיקרון אחדותי . ניסיון זה של גזירה שיטתית שימש דוגמה לפילוסופים שאחריו , אשר חזרו על הניסיון הזה . ועוד : באשר ריינהולד מראה שבכל פעולה של הסובייקט קשורים צורה וחומר , פעילות וסבילות , יוצא לו שגם הפעילות הראשונית , ההסתכלות , אינה חסרה נביעה עצמית , וגם הפעילות העליונה של התבונה היא היא בעלת חומר , ולכן סבילה . על ידי כך בא במקום התהום הרבוצה אצל קאנט בין החושניות והשכל מעבר רציף . המגמה הזאת של מעבר רציף באה לו לריינהולד מלייבנ...  To the book