הירושה של הפילוסופיה הקאנטית

התקופה 'הביקורתית' של קאנט מתחילה ב'דיסרטאציה' של קאנט שהופיעה בשנת . 1770 היגל מת בשנת 61 . 1831 שנים אלו , שני דורות , היו שנות שלטונה של הפילוסופיה הקאנטית ושל השיטות אשר נוצרו מתוך מאבק אי אמצעי עם תורתו . זוהי שעתה הגדולה של הפילוסופיה הגרמנית , המיוצגת על ידי השמות של ריינהולד , יעקובי , שולצה , בק , מימון , פיכטה , שלינג , היגל . את החידושים שחידשה התורה של קאנט בפילוסופיה נוכל לסכם בשלוש נקודות : ( א ) הד 1 גמאטיזם של זמן ההשכלה נשבר , היינו הניסיון להכיר את העולם בלי לשאול לתוקפם של עיקרי ההכרה . המציאות ניתנה לנו על ידי צורות ההכרה , לכד שמה המהפכה הקופרניקנית במקום הבעיה של המושא את הבעיה של ההכרה . ביקורתו של קאנט , אף על פי שיש לה תוצאות רבות בתחום ההכרה עצמה , אינה פונה בבחינה ראשונה נגד המושג המקובל של ההכרה , אלא נגד המושג של ההוויה כפי שהניחה אותו הפילוסופיה הח גמאטית — כמושג בלתי תלוי בהכרה . ההוויה קשורה בחשיבה ותאבד את משמעותה כשתינתק זיקה זו . להיות —פירושו להיות בעל תוקף לגבי המחשבה . פירוש זה של ההוויה לא היה בעצם חידוש . הוא מצוי בכל פילוסופיה אידאליס טית . קא...  To the book