|
|
בהרצאה השישית של 'ההוראה לחיים מבורכים' הקביל פיכטה את תורתו לאוונגליון של יוחנן . בדבריו שם מתגלה לא רק הקירבה העמוקה בין פיכטה ובין האוונגליון , אלא הם עשויים גם להאיר באור נוסף את עמדתו . פיכטה דוהה את התורה על בריאת העולם , שבה הוא רואה 'את העיקרון הראשיתי של היהדות ושל האלילות' ( אמנם פיכטה נותן לשם כך לבריאה פירוש מצמצם ומסלף , כשהוא מביא אותה כפעולה של שרירות מוחלטת , והבורא , כך הוא מפרש , עוזב אחרי הבריאה את מעשיו לנפשם . זהו , כמובן , פירוש שטחי מאוד של הבריאה . הוגי דעות דתיים הורו תמיד , שהבריאה היא אקט מתמיד , ושהבורא אינו מסתלק מבריאתו . אילו היה מסתלק ממנה , לא היתה יכולה לקיים את עצמה מכוחותיה היא . על זה עמד יהודה הלוי ב'כוזרי' מאמר ג , יא , באומרו שאין עניין הבריאה דומה לעניין המלאכה ; כי האומן כשהוא עושה ריחיים וילך לו , יעשו הריחיים מה שב עבורו נעשו , והבורא יתב' בורא האיברים ונותן להם כוחות וממשיך להם עם הרגעים , ואילו היו מעלים על לב הסתלקות השגחתו והנהגתו רגע אחד , היה נפסד העולם כולו . החסידות הסתמכה כאן על הפסוק : לעולם ה' דברך ניצב בשמים . ( בארבעת הפסוקים ה...
To the book |
|
|