בסוקרנו מן הנקודה שאליה הגענו את השיטה כולה , נוכל לעמוד על השאלה , באיזו מידה תורת המדע היא ריאליסטית ובאיזו מידה היא אידיאליסטית . תורת המדע היא ריאליזם באשר היא מורה , שהאני העיוני מוגבל על ידי העולם . התודעה של ישים סופיים אינה ניתנת להסברה אם לא נניח כוח מנוגד לאני , הנמצא ללא תלות באני , היינו הלא אני , שבו תלויים הישים הסופיים במציאותם הנסיונית . אולם האני מצווה להתגבר , מתוך שאיפה אינסופית , על כל התנגדות , לכן הכרח הוא , שהעולם הממשי יהיה כזה , שהוא יוכל להתבטל על ידי האני . לכן אין העולם יכול להיות משהו ממשי מוחלט וקיים בפני עצמו , הוא אינו יכול להיות דבר כשהוא-לעצמו , כשם שמניח אותו הריאליזם הדוגמאטי . הכרח הוא להניח שהאני עצמו , האני האינסופי , עזם את הלא אני . מבחינה זו תורת המדע היא אידיאליסטית . הלא אני הוא ביחסו אל האני העיוני סיבה ריאלית , אך מן הצד השני הרי האני המעשי השואף לקראת האינסוף והזקוק למציאות העולם בחינת התנגדות כדי להתגבר עליה , הוא הטעם האידיאלי של הלא אני . האני השליך את הלא אני על ידי כוח הדמיון . שום דבר אינו ריאלי ( לגבי האני העיוני ) מבלי להיות אידי...
To the book