מערכת שיטתו של פיכטה אמנם אינה מערכת אחידה ; היא משתנה כפעם בפעם אך עם כל השינויים היא אחידה בהשקפתה היסודית : היא אידיאליזם קיצוני . היא מאמינה שהרצון ( או אם תרצה לומר : הרוח ) הוא ההוויה היחידה המקיימת את עצמה , ושכל הנסיוגות לשים במקומו הוויות מיכניות ממין זה או אחר לא יצלחו . וההבדל בין ההוויה המיכנית וההוויה של הרוח הוא בזה , שהרוח או הרצון הווה מתוך עצמו ואינו סובל שום הפעלה , Affektion ) בלשונו של קאנט ) מן החוץ . הניסיון לפרש את המעבר מן ההוויה החומרית של הטבע אל הדעת ( אל התודעה , אל הדימוי , ( או , בדרך הפוכה , מן הדעת אל ההוויה , אי אפשר שיצליח . כל מעבר מסוג זה , המניח כאילו העולם הוא משהו ממשי , חסר עקיבות הוא ומביא לידי הנחות בדויות . החירות וההוויה של דברים אינן סובלות זו את זו . אם אתה מניח עולם של דברים באיזו צורה שהיא , אתה חייב לייחס לעולם של הדברים שלטון מוחלט על הרוח , וכל דימוייו ורצונך משועבדים לדברים . לא תוכל אפוא להימנע מ'פאטא , 'ליזם היינו מן האמונה שהכול גזור מראש . אין מנוס , אתה ויתרת על החירות ; הדטרמיניזם החמור אינו מרשה שום יוצא מן הכלל . אם אתה רוצה ...
To the book