|
|
קאנט הביע את התקווה , שיבוא היום והפילוסופיה תצליח להכיר את האחדות של שני הגזעים של התבונה הטהורה , היינו התבונה העיונית והתבונה המעשית , ולמור את הכול מתוך עיקרון אחד . זה הצורך של התבונה האנושית , שאין להימנע ממנו כי התבונה תבוא על סיפוקה המלא רק לכשתגיע לכלל אחדות שלמה ושיטתית . הוא לא זכה להגיע אל המטרה הזאת . להיפר ו הקרע שבין התבונה העיונית לתבונה המעשית הוא המאפיין את שיטתו של קאנט . התבונה העיונית מחסלת את המיטא פיסיקה הספיקולאטיבית , ואילו התבונה המעשית מחזירה לספיקולאציה את זכותה אמנם רק לשם השימוש המעשי . בשביל קאנט עצמו היה זה העניין הקובע ! הוא רצה להגביל , לרסן את העזתה של המיטאפיסיקה השכלית , ובכל זאת להבטיח למסקנותיה של המיטאפיסיקה המסורתית את המקום שהיה הכרחי לה לשם העניין המעשי מוסרי . מכאן אותו המאמר המפורסם שבהקדמה למהדורה השנייה של ' ביקורת התבונה : 'הטהורה 'נמצאתי חייב לבטל את הידיעה , כדי לפנות מקום . 'לאמונה לגבי קאנט היתה המטרה הזאת מכרעת . והוא השיג את מה שרצה להשיג על ידי העמדת הפרימאט של התבונה המעשית . אך הוא שילם בעד זה מחיר גבוה מאוד : המחיר היה הוויתור...
To the book |
|
|