סיימנו , בע"ה , את הכרך השני של ספר זה בפרק 'מקאנט , 'לגיתה ואנו פותחים את הכרך השלישי בעניין שבו סיימנו את הספר השני : בהתנגשות שבין החזון של המשורר , המגיע בראייתו הפיוטית אל שורש הדברים , לבין ראייתו המדעית של הפילוסוף , המבקש ללא ליאות את השורש הזה בלי למצוא אותו . הבאנו שם כהדגמה לניגוד הנצחי הטראגי הזה את דברי גיתה על קאנט , שבהם קובל גיתה על קאנט , שספריו הם בשבילו 'מב 1 , 'ך שהוא אינו מעיז להיכנס לתוכו . 'פעם מנע אותי כשרון המשורר שבי ופעם שכל האדם שבי , ובשום מקום לא הרגשתי שנעזרתי' ( ראה לעיל , כרך ב , עמ' . ( 192 ולשם הארת העמדה הצלחה של המשורר הבאנו את הסיפור על הפגישה בין גיתה ושילר , שבה סיפר גיתה לשילר , שהוא רואה בחוש ממש את 'צמח ראשית' המונח ביסודם של כל הצמחים ( שם , עמ' , ( 173 ושילר , כקאנטיאני נאמן , טוען לעומתו ש'צמח ראשית' זה אינו אלא . 'אידיאה' ועל כך עונה גיתה המשורר לשילר הפילוסוף : 'שמח אני , שרואה אני בחושי את . 'האידיאה הלקח , שאנו יכולים ללמוד משני הסיפורים האלה אחד הוא : המשורר מצליח למצוא בחזונו נקודת מנוח , ואילו מנוחה זו מנועה היא מן הפילוסוף . גורלו ה...
To the book