אלוהים ורוח־האדם

ספר זה דן » על סמך בירור היחסים שבין הדת לפילוסופיה בתולדות הרוח , בתפקיד שמילאה הפילוסופיה בדורות אחרונים בביטול הממשות של אלוהים ושל כל החלט . כשהדת מועמדת כאן לעומת הפילוסופיה , הרי הכוונה במושג ' דת' אינה לאותו שפע מוצק של דעות ואמונות ומצוות , שנוהגים לציין בשם זה , ושהבריות נמשכים לעתים אליהם יותר משהם נמשכים לאלוהים , אלא בעיקר לעצם אחיזתו של האדם באלוהים . ואין פירושו של דבר : אחיזה בדמות שבה צרת את אלוהים , אף לא : אחיזה באמונה שקבעת לך לגבי אלוהים , אלא זה פירושו t היאחזות באלוהים ההווה . הארץ אינה נאחזת בדימוי ( אם יש לה כזה ) של השמש , ואף לא בקשר שהיא קשורה בה , אלא בשמש עצמה . לעומת הדת , המובנת כך , נראית כאן הפילוסופיה כתהליך הנפתח ברתעצמאותה של ההתי וננות השכלית בימי קדם והמגיע עד משברה הנוכחי , ששלב 1 האחרון היא הנטישה המחש בית את אלוהים . תהליך זה נפתח בכך , ששוב אין אדם מסתפק , כמו שהסתפק האדם הקדם פילוסופי , בדימוי שהוא מדמה לעצמו את האל החי שלפני כן רק קרא אליו —אם קריאה של יאוש ואם " קריאה של התפעלות , שנעשתה לפעמים שמו הפרטי — בתורת משהו , בתורת דבר בין דברים ,...  To the book