על הדחיה אחת של המוסרי

הססר הראשון משל קירקג 1 ר , זר . ראש הבוחנים של הנצרות במאה התשע עשרה , שקראתיו בעודני צעיר , היה 'חיל , 'ורעדה המושתת כולו על הסיפור המקראי של עקידת יצחק . גם כיום הזה עודני נזכר באותה שעה של קריאה , לפי שאז קיבלתי את הדחיפה הראשונה להרהר על הקטיגוריות של מוסר ודת ביחס הגומלין שביניהן . על פי דוגמת הניסיון שנתנסה בו אברהם מעלה המחבר בספר זה את הדעה , שיש 'הדחיה טיליא 1 ל 1 גית של המוסרי' ' כלומר התוקף של ההתחייבות המוסרית אפשר לו שיידחה לפעמים מכוח כוונותיו של מד . שעולה עליו , של מר . שהוא עליון על כול . כשאלוהים מצווה על אחד לרצוח את בנו , הרי למשך זמן הסיטואציה הזאת אי המוסריות של הלא מוסרי מסולקת , ולא עוד אלא מד . שהוא רע גמור בדרו כלל נעשה לשעת הסיטואציה הזאת הטוב הגמור , לפי שכך עלה ברצונו של אלוהים . במקומו של הכללי ובעל התוקף הכללי עולה משהו המושתת אך ורק על היחס האישי שבין אלוהים ובין היחיד . אבל דווקא על ידי כן נעשה הכללי ובעל התוקף הכללי , נעשה המוסר כל עיקרו עניין יחסי , ערכיו וחוקיו נדחקים מתחום ההחלט לתחום התנות , שכן מה שנחשב לחובה ברשותו של המוסרי , שוב אין לו החלט ב...  To the book