|
|
א הקושי הכרוך בהבדלה ראדיקאלית בין רשויות הפילוסופיה והדת , ועמו גם אופן ההתגברות הנכון על קושי זה , ניכרים בבהירות יתירה כשאנו מעמידים זה לעומת זה שני אישים , שהם מבחינה זו יצגניים לגבי שתי הרשויות — את אפיקורוס ואת בודהא . אפיקורוס לא זו בלבד שהוא מלמד שיש אלים , כלומר מצויים שאינם בני וולוף , כלילי השלימות , השוכנים במרחבים שבין העולמות , אף כי בלא כוח שלטון על העולם ובלא חפץ עניין בו , אלא הוא אף מורה להעריץ אלים אלה בדימויי אמונה ובמנהגי מסורת , ובייחוד בקרבנות הראויים להם , שיש להדר בהקרבתם . הוא עצמו מעריץ ומקריב ( אבל הוא ממשיך ואומר , בחזרו על דבריה של נפש פועלת בקומדיה 1 'הקרבתי קרבנות לאלים שאינם שמים לב . 'אלי יש כאן מעין דוגמה ופולחן בצדה ! אף על פי כן ברור בתכלית , שאין כאן מצב דברים דתי אלא פילוסופי . בודהא דן באלים של אמונת העם , במידה שהוא נותן דעתו עליהם כל עיקר , במתינות שבהרגשת יתרון ובשמץ של אירוניה . דמויות שמימיות אלה אמנם כבירות כוח הן ולהבדיל מן האלים של אפיקורוס —אף שמות לבן לעולם האנושי , אבל כבני האדם אף הן קשורות בעבותות התאווה , כבני האדמ אף הן צמודות ל'ג...
To the book |
|
|