ובכן , התברר לנו שהשאיפה החדישה , ליטול מתורת ההיגיון כל תוכן ממשי וכל זיקה למציאות , ולהורידה לדרגת מכלול של טאוטולוגיות ריקות בלבד — אינה עשויה שתעמוד בפני ביקורת חודרת יותר . בהיות הלוגיקה 'המרע על המושאים בכלל' יש בה מלכתחילה זיקה אונטולוגית , וואת ביטא לייבניץ ביטוי קולע ביותר , כשהסביר שתורת ההיגיון היא התורה על התכונות של כל עולם שבאפשר . כל משפט לוגי יש לו מראש קשר אל המושא כשהוא לעצמו . דברי לייבניץ על התכונות של כל עולם שבאפשר , נוכל לבטאם גם באופן שנאמר , שתורת ההיגיון היא התורה 'על כל המושאים , שבממש ושבאפשר' ( איטלסון ) או שהיא התורה ' על כל ניסיון שבאפשר' או שהיא התורה יעל כל שפת מרע . 'שבאפשר בין הניסוחים השונים האלה אין , בעצם , שום הבדל , גם אם הניסוח האחד מתקרב יותר לפירוש מיטאפיסי , הניסוח השני מתקרב לפירוש תורת ההכרה . הניסוח האחרון לפירוש לוגי תחבירי . מבחינה עניינית אין הבדל בין הניסוחים האלה . מה שבא בכולם על ביטויו הוא : תורת ההיגיון יש לה אפריורי משמעות אונטולוגית . אי אפשר שיימצאו שום מושאים ואי אפשר שייחשבו חשיבה ממש שום מושאים , שחוקי הלוגיקה לא יחולו עליהם ...
To the book