(טז) ההיקשים משתי הקדמות בתורתו של ברינטאנו

בסעיף הקודם אמרנו : היוצא מתוך הנאמר , כי אם א איננו , גם א ב איננו , גם א ב ג איננו , וכוי : ושוב יוצא , כי אם א ב ישנו , ישנו גם . 'א את הנאמר בזה נוכל לנסח גם כך («) כל משפט חיובי עומד באמיתו , כשאנו משמיטים חלקים שרירותיים של החומר הנידון ; ( ב ) כל משפט שלילי עומד באמיתו , כשאנו מעשירים את החומר הנידון על ידי קביעות שרירותיות נוספות . זוהי הצורה שברינטאנו נותן לו ל'משפט על הכל ועל לא מאומה . ברור הוא , שברינטאנו לא היה יכול לקבל את המשפט על הכל ועל לא מאומה בצורה המקובלת שמוצאה באריסטו . ניסחנו קודם את הצורה הזאת ( סעיף ז ) על דרך כך : 'מה שחל על הכל , חל גם על אחדים ועל יחידים . מה שאינו חל על שום אחד , אינו חל גם על אחרים או על . 'יחידים הניסוח הזה מכיל בתוכו את האפשרות , להסיק מן המשפטים הכלליים חיוביים אל המשפטים החלקיים חיוביים ומן המשפטים הכלליים שליליים אל המשפטים החלקיים שליליים . כפי שראינו ( בסעיף טו , ( אין ברינטאנו מודה בזכות ההיסק הזה , כיוון שהוא מפרש את המשפטים בעלי הצורות A , E כשליליים ואת המשפטים בעלי הצורות 1 , 0 כחיוביים , ואין אפשרות להסיק מסקנה חיובית מתוך...  To the book