(יט) הסתירה כאמצעי־ביטוי. השכל האינסופי והשכל הסופי

שכלנו הוא שכל סופי , דיסקורסיבי , כלומר , שכלנו 'מתחיל באמצע ונגמר , 'באמצע כמאמר שלמה מימון . אוצר האמיתית , שרכשנו לנו , מקיפה אותו תמיד 'הילה' ( הוסרל : ( Hof של הלא ידוע . שכלנו מתקדם על ידי החלוקה והניתוח , ואוסף את העובדות הבודדות , כרי ליצור מהן כוליות אחת . אולם כוליות זו , ששכלנו משיגה , תהיה תמיד כוליות חל קית , הדוחפת את השכל קדימה לקראת בעיות חדשות , סתירות חדשות , שהוא חייב לפתרן . השכל שואף לכוליות מקיפה את הכל . הווה אומר ; שכלנו , המוגבל לפי טבעו , שואף להיות השכל היודע את הכל . זו היא המטרה של המדע . הוא רוצה להשיג את האמת כולה , אך אין הוא יכול להקיפה . קניינו של האדם וגורלו הם פרספקטיבות , חלקים , של האינסופי . בהכרח סובר כל אדם , שנקודת המבט החלקית שלו היא נקודת המבט האמיתית , וכל זווית ראייה שאינה שלו אינה נכונה , מכיוון שהיא אחרת מזווית הראייה שלו , מצומצמת בגבולות אחרים מן הגבולות המצמצמים אותו . מבחינה זו הדין עם היגל בפולמוס נגר השכל הסופי וגבולותיו וצמצומיו המוצקים . אולם ההתגברות על הגבולות האלה לא תיעשה על ידי ביטול חוק הסתירה , כפי שסבר היגל . רק מין תודעה ...  To the book