(כה) היחס והקביעה היחסית. ביקורתו של מור לגבי תורת היחסים הפנימיים

עם התורה על יסודות היחס , אשר עליה דיברנו קודם ( סעיף כר , ( יצר א . מארטי ( Marty ) אילו מושגים חשובים לתורת היחסים ( מחקרים לביסוס הדקדוק הכללי ופילוסופיית השפה , בגרמנית , כרך ראשון , 408 וכוי . ( הוא קורא לאותם היחסים , שהם בעלי יסור , יחסים מותנים . הם מותנים על ידי יסודם . המשל , שהוא מביא , הוא היחס של שוויוךהצבע . ייחס זה יסודו בכך , ששני דברים או יותר הם בעלי קביעות צבע מוחלטות 1 ב ] ולא היה אפשר בלי הקביעות המוחלטות האלה . על כן נקראות קביעות צבע אלה היסוד המבסס את היחס הזה . והוא הדין בשוני הצבעים ובכל היחסים הקובעים אופנים מיוחדים של השוויון , של השוני , של דמיון גדול יותר או קטן יותר / אולם , מוסיף מארטי , לא כל היחסים הם יחסים מותנים . וקודם כל : בין היחס המותנה ויסודו שוב קיים יחס . מה ששוויון הצבע מותנה על ידי הצבע המוחלט של הדבר , חוזר ומתנה יחס בין שוויוךבצבע ובין הצבע המוחלט . מפני שה ( א ) ניסיון להעביר את תורת השדר , מתחום הפיסיקה אל תחום החיים הנפשיים , נעשה בספר : G . R . Heyer . Vora Kraftfeld der Seele , Zurich 1949 ( ב ) 'מוחלט' בניגוד ל'יחסי' דבר א' והדבר...  To the book