|
|
נחזור ונעיין בבעיה , כדרך שמצאנוה באיימם וחכמי ההיגיון של ימי הביניים ( לעיל' סעיף חי . ( אריסטו אמר ! האחד מבחינת המין אינו צריו להיות משום כך אחד מבחינת המספר . אריםטו חיפש את האפשרות , להבין את הריבוי האישי למרות האחדות של המין . מושג החומר נראה לו כשר לכך , דווקא מפני שהחומר אינו משתייר לצורה והרי הצורה באה על ביטויה במושג המין . שתי טיפות מים שוות לגמרי כלומר שוות מבחינת מינן , הן שתיים , אף שאי אתה יכול לבטא את ' שונותן על ידי הימין / על-ידי התוארים בעזרת המושג . הן שתיים על ידי החו', 'מר שאיננו יכול לבוא על ביטויו על-ידי המושג . כך מתווסף , על אף השוויון בכל התוארים , גורם שאיננו מופיע בתוך התוארים , המושגים , ועם זאת הוא קובע את השניות . בתורתו של לייבניץ על הזהות של הבלתי נבדלים נדחתה האפשרות הזאת של הבחנה בין עצמים , שהם שווים במינם . כל שונות נגזרת מן השונות של מושג המין , ובמקום שאין שונות זו מתקיימת , מן ההכרח שתתקיים זהות . תורה זו של לייבניץ מסיחה את דעתה מן ההבדל בטיפוס שבין האישיות ובין התואר , הבדל שאי-אפשר , כפי שראינו , לגשר עליו . התואר או המושג הכללי , הוא תמיד '...
To the book |
|
|