(ז) שם־יחיד, שם פרטי ושם כללי, התיאור

תפקידה של השפה הוא תפקיד של משמעות . המלים של הלשון יש להן משמעות ואנו מבינים אותן . כדי שייווצר אותו המצב , הנקרא בשם 'מצב של משמעות' , ( meaning-situation ) כלומר המצב שבו האחד מבין את הסימנים שנתן לו האחר , מן ההכרח שיהיה נתון משהו , שיש לו פונקציה של סימן . כשאני נמצא בחברת בני-אדם , ששפתם אינה מובנת לי ודבריהם הם לי צלילים חדלי-משמעות , הרי אין קיים לגבי מצב של משמעות . אם אגודת משוטטים סימנה בתוך היער את העצים בצבע מסוים המציין את הדרך , הרי נוצר מצב משמעות בשביל מי שמבין , מה פירושם של הסימנים האלה . אולם מי שאינו יודע כלל את כוונת הצבעים , לגביו אין כאן מצב של משמעות . לאמור , לא די שנתפוס את הסימן , אלא מן הנחוץ שנתפוס את הסימן כסימן , כדי שתיווצר בשבילנו סיטואציה של משמעות . שניהם נחוצים איפוא בשביל יצירת המצב הזה . הסמל והבנת משמעותו . יתר על כן , אף בתוך השפה עצמה קיימים גבולות שבהם השפה מתחילה להיות שפה מתוך צלילים הדלי משמעות , טרום שפתיים , והיא פוסקת מהיות שפה ועוברת לידי צלילים שגם הם חדלי משמעות . התינוק הלומד לדבר , מצוי בו ההבדל הזה בין חיקוי הצלילים של שפת הסביבה ל...  To the book