תורת ההכרה היא בעצמה מדע , מדעה של ההכרה . והחוקים של הלוגיקה הצורנית , החלים על כל המדעים , חלים , כמובן , גם על תורת ההכרה . היא אינה רשאית לסתור את עצמה וכוי . הדרישות , שדורשת תורת ההיגיון הצורנית , הן , איפוא , שכבת בסיס של כל המדעים . אלו הדרישות , הנדרשות מכל המובאים אם המו קזאים האלה יוכלו להיחשב בכלל . לאמור , הנכונות הפורמאלית היא דרישה , החלה על כל מושא . מבחינה זו הגדיר הלוגיקן היהודי רוסי גריגורי איטלםון את תורת ההיגיון הצורנית כך : 'היא המדע של כל המושאים בכלל , בין של המועואים הקיימים , בין של המובאים שאינם קיימים , הממשיים ושאינם ממשיים , האפשריים ושאינם . 'אפשריים חוקי תורת ההיגיון חלים לא בלבד על עצמים קיימים בחלל ובזמן , כגון : הבית , הנשמה , ארצות הברית , אלא גם על עצמים , על מובאים שאינם קיימים כגון : מספר , המספר ^ -2 וכיוצא בהם . הביטוי , 'מוקוא' , 'אובייקט' כולל את כל הנח שבים האלה . כל מה שאני יכול לחשוב , הוא מועזא . המושאים אינם מזדהים עם המושאים הקיימים או המציאותיים . ה'מספר' איננו בעל מציאות נפרדת מחוץ לעצמים שספרתי , אבל המספר , אף שאינו קיים בחלל ובזמן...
To the book