פרק עשירי הרהורי סיכום - החמיקה משיח הזהות

" היום אין היהודים יכולים להסתפק עוד בהיסטוריה , זו המולדת ההירואית 1 שבזמן . הם מתגעגעים לבית קטנטן ופשוט בתוך . "המרחב קביעות תמציתיות אלו של קפקא בשיחותיו עם יאנוך , מספקות פרספקטיבה ייחודית לדיון בשאלת התרבות והזהות . המולדת של היהודי - דהיינו המקום שבו הוא מצא עד כה את ביתו - הייתה ההיסטוריה שנתחמה בין גלות לגאולה , בין עבר לעתיד . ציר חיי היחיד והחברה עוצב כתנועה בין הזיכרון לתקווה ; מושא הזיכרון לא היה העבר בפני עצמו , אלא העבר כפי שעוצב על ידי התרבות החיה בהווה . מתוך פרקטיקות החיים היהודיות שבהווה , שב היהודי אל העבר ופירש אותו במושגי תרבות ההווה . האנכרוניזם ההיסטורי , התודעה הלא ביקורתית של העבר שאפיינה את סגנון החיים היהודי , היה ביטוי חד לעובדה שהעבר נתפס בתוך המערכת המושגית של הפרקטיקות שבהווה . באופן דומה , גם העתיד לא נתפס כמה שעוד לא התרחש , אלא כמה שיממש את מאוויי הזיכרון עצמו ; העתיד התגלם ב"חךש ימינו כקדם , '' ומשום כך 2 הוא העבר שישוב בתעצומות החיים . כך אפוא שולבו העבר והעתיד לכדי מערכת לכידה של משמעות וארגון חיים , שדי היה בה כדי להעניק ליהודי תחושה של בית , של מ...  To the book