בשער הראשון של הספר נידון אופן בסיסי אחד של סילוק התרבות מהשיח - הדרה מוחלטת שלה . אבל הדרה באמצעות שתיקה היא רק אחת הדרכים לסילוקה של התרבות מהשיח . לעתים נעשה סילוק התרבות באמצעים מתוחכמים יותר - בדיבור לא הולם עליה . לעתים קרובות , המלל הרב על התרבות הוא לא יותר מאשר מנגנון לסילוק התרבות משדה הדיון והזרתה . טענתי היא ששיח התרבות היהודי ישראלי הוא תמונת מראה משלימה לשיח הליבוביציאני על התרבות ; הוא מבטא אי הבנה לאופן הריאלי , ההיסטורי חברתי , שבו תרבות מכוננת ומעוצבת ; הוא אינו פלורליסטי , והוא חסר את הסבלנות הדרושה לניהול שיחה פתוחה על תרבות ועל זהות , שיחה שיש בה ממד מתמיד של סיכון עצמי . בשער השני של הספר אני מבקש לבחון מחדש את השיח רב המלל על התרבות במסגרת הציבוריות היהודית ישראלית . דיון זה אינו מיועד להיות שלילי בלבד ; באמצעות הדיון הביקורתי אני מבקש להתוות דרך אחרת לשיחה על התרבות היהודית ישראלית ולהציע חלופה למצב הקיים . קשה להפריז בחשיבתו של דיון ביקורתי זה , שהרי אם מאמצים את אחת מהנחות המוצא של הספר , שלפיה זהות אישית וחברתית מתגלמת ומעוצבת באמצעות התרבות - הרי ששיח הולם ...
To the book