מן הנהנים לחכמים

שלושת המקורות הבאים משקפים את הגישה הפרושית הבסיסית כלפי הכהונה . החכמים קבלו את תפקידם של הכהנים בעבודת המקדש אבל שללו את הנהגתם הרוחנית . מעלתו האישית של החכם בתורה ובחסידות תפסה את מקומו של הייחוס כבסיס לסמכות דתית . תיאורה של עבודת יום הכיפורים במשנה מיוסד כנראה על מסורת שהיא מימי הבית , ובשחזור העבר נוקטת המשנה לסירוגין לשון הווה ולשון עכר . ניכר כאן מתח כין הפרושים לצדוקים ; לאחרונים , שעליהם נמנו לרב הכהנים הגדולים , היו מסורות משלהם ביחס לטקס עבודת יום הכיפורים . ' שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך' . 13 משנה , יומא א א . שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת הפרהדרין [ שבעזרת בית המקדש , [ ומתקינין = ] ממנים ] לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ... ב . כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל [ של קרבן התמיד . [ ושאר כל הימים - אם רצה להקריב מקריב , שכהן גדול מקריב חלק בראש , ונוטל חלק [ בקרבן ] בראש . ג . מסרו לו זקנים מזקני בית דין [ שילמדוהו , [ וקורין לפניו ב " סדר היום" ( ויקרא טז ) ואומרים : "אישי כהן גדול ! קרא...  To the book