הקדמה: המסורת הפוליטית היהודית

הקישור של פוליטיקה עם המרינה נפוץ מאד במחשבה המערבית . ללא מדינה , רכונות ואמצעי כפייה , נראה כאילו אין שום יכולת לפעולה פוליטית , ולכן אין גם שום מקום לשאלות הפוליטיות הסטנדרטיות : מי הם הפועלים הלגיטימיים ובעלי הסמכות ? מהו מקור סמכותם ? על איזו קבוצת בני אדם חלה הסמכות הזאת ? לאיזו מטרה היא מופעלת ובכפוף לאלו הגבלות ? אפשר להשיב על שאלות אלה לגבי פועלים רבים ושונים וקבוצות רבות ושונות , מן האשורים הקדומים ועד לאמריקנים המודרנים . אפשר להשיב עליהן לגבי בני ישראל של תקופת המקרא ושוב לגבי אזרחיה של מדינת ישראל המחודשת . אבל לגבי היהודים , כך נהוג להאמין , שום תשובות אינן אפשריות ; השאלות אינן עולות . אחרי דיכוי המרד הגדול נגד רומי וחורבן בית המקדש , לא התקיימה מדינה יהודית במשך כמעט אלפיים שנה , לא היו פועלים רבוניים , לא היו אמצעי כפייה , לא התקיימה כלל פוליטיקה שיהיה אפשר לחשוב עליה - ומכאן , שגם לא היתה מחשבה פוליטית . בעבור מחברים רבים , יהודים ולא יהודים כאחד , הדבר המעניין ביותר לגבי היהודי , בתחום זה , היה ( ואולי עדיין הוא ) מצבם הא פוליטי . אבל אין מקום פנוי מהפוליטיקה , עם או...  To the book