פרק תשעה עשר השקפה יהודית בנוגע ליחס אלוהים לעולם

היהדות , לפחות בחלק מגילומיה המקראיים והחז"לייס , נבדלת מהדגמים שבחנו זה עתה . עבור הקיצוני הרוחני , רעיון שכזה הוא בלתי נתפש , ואף מגיע לכדי חילול הקודש . איך הרוח האלוהית יכולה לזהם עצמה מרצון דרך מגע ישיר עם העולם הפיסי ? כיצד היא יכולה להבנות בעולם אותם החוקים עצמם המעכבים את המסע הרוחני של האדם ? ההנחה שהאל יבקש למצוא סיפוק בעולם , להשתמש בו כבמה לפעולות הנפש , נראית לקיצוני הרוחני כהפך הגמור של האמונה האמיתית . ואף על פי כן נראה שעמדה זו היא מה שחלק ניכר מהמסורת היהודית מנסה להביע . העולם פכר פעילות הכרחי הבה נבהיר נקודה בעזרת אנלוגיה . מחזאי מוכשר סיים בשעה טובה ומוצלחת להעלות את רעיונותיו על הכתב . מחזהו - תמצית חלומותיו ומאמציו - שוכב כאבן שאין לה הופכין על מכתבתו . לרוע המזל , המחזאי שבוי בטיוטת המחזה עד הרגע שהשחקנים מגשימים את כוונותיו על במה אמיתית . לו היה צייר או פסל , מאמציו היצירתיים היו מספיקים . אך כמחזאי ( או מלחין ) הוא זקוק להשתתפות מבצעים כדי לתרגם את המחזה ( או הפרטיטורה ) לכדי מציאות . אולם גם המבצעים עומדים בפני בעיה : כיצד להישאר נאמנים לרגשותיהם מבלי לבגוד ב...  To the book