פרק ארבעה עשר כוונה, רצייה ושורשי תפילת חכמים

ספרות המזרח הקדום רבות נכתב על חשיבות הכוונה והרצייה בחסידותם של חכמים . אולם התשוקה הספונטנית להתפלל אינה מצויה תמיד בלבו של עובד . 'ה אנו יודעים כי במקרים מסוימים חז"ל ערכו מדיטציה בטרם התפללו כדי להגיע להלך הרוח המתאים . לעתים הם ביטאו במילים מספר את תשוקתם להתפלל באופן שאלוהים רצה שיתפללו בו - באהבה ובשמחה - תוך שהם מבקשים מאלוהים שיעניק להם מעט סיוע . ברובד אחד , התפילות הללו משקפות בתקופה מאוחרת יותר סיטואציה המצויה פעמים רבות במקרא . בעודדו את החוטא העומד על סף חרטה , אלוהים אומר : "לך צעד אחד ואני אשאך . "הלאה ומכאן : "שובו בנים שובבים ; ארפה משובתיכם" ( ירמיהו ג , כב ) ו"שובו אלי ואשובה אליכם" ( מלאכי ג , ז . ( לתכלית זו משמשות שלוש נוסחות בתפילת החכמים : וטהר לבנו לעבדך באמת . תכוף את יצרנו להשתעבד לך . תן בלבנו להבין ולהשכיל . הנוסחה האחרונה מעניינת במיוחד . כאן מודגשת חשיבות התבונה וההבנה כדרישות מוקדמות לתפילה ראויה . התפילה אינה אנטי רציונלית או א רציונלית ; אלא נעשית מתוך רצון חופשי ותבונה שהיא מתת אל . באופן מעניין , שורשי התפילה הפרדוקסלית למדי המבקשת לחון את המתפלל ב...  To the book