פרק שלושה עשר לקראת פנומנולוגיה של החושים

לאסתטיקה כמה רכיבים הקשורים זה בזה הדוקות . מצד אחד , האסתטיקה היא אופן הבנה אנלוגי לפילוסופיה ולמדע : היא בעלת תוכן ומסר ספציפיים . היא מנסה להבין מציאות חבויה ולבטא אותה , להטיף בשמה . מנקודת מבט זו , אמנות כזו או אחרת אינה אלא כלי , גוף מזדמן המשרת נשמה ממשית ממנו . הדבר דומה למצב שבו האבן , הבד , התווים הם גבול האמנות , גבול כואב ועם זאת הכרחי . המיסטיקן הוא על פי רוב בדיוק אסתטיקון פילוסופי או שכלי שכזה . מצד אחר , לאסתטי יש היבט לא שכלי , שלא מנסה לחשוף תוכן או אמת מסוימים הנחבאים במציאות באופן כלשהו . טבעו של היבט זה הוא יצירתי ופלסטי יותר מאשר התגלותי . מתוך אבני הבניין של הגוף - חושי התנועה , המגע , הראייה , והשמיעה - הוא ממציא בהתלהבות צורות משחק : אלתורי מחשבה נטולי תוכן המנוגנים על מקלדת החושים . שלא כמו האסתטיקון השכלי ( המשורר , המחזאי , ( שהוא נביא אחוז בקריאת ההתגלות של אלוהיו , האסתטיקון הלא שכלי ( המוסיקאי , ( לא מקדיש את עצמו לתוכן מסוים או לאדון כלשהו מלבד כושר ההמצאה הפורה שלו . הוא מתענג על שפע צורות חדשות - רעיונותיו המופשטים ונטולי התוכן - לשם עצמן . מבחינה זו ,...  To the book