פרק עשירי על השימושים של העצמה האלוהית

הבעייתיות שביחסים הריאליסטיים בין האנושי לאלוהי מחריפה בשל חוסר ההתאמה שבין כוחו האינסופי של אלוהים לבין יכולותיו המוגבלות , גם אם נאצלות , של האדם . בעיה זו טעונה במתח בייחוד במקרה של הנביא , שפעמים רבות נכפה לבצע שליחויות לא נעימות על ידי ישות אלוהית שנראה כי אין לה כל ברירה אחרת , משום שאלוהים אינו יכול לבצע אותן בעצמו . אם דרוש כוח , הוא מופעל . אך כפי שנראה מיד , גם הפעלת הכוח נעשית בעדינות מופלאה ומתוך מודעות רגישה לנפש הנביא . לאחר מכן , כשהמשימה מושלמת והנביא מתייסר בתוצאות כפייתו למעשה שלא היה יכול להסכין לו כ"אזרח , "פרטי אלוהים מסביר באהבה ובסבלנות את מניעיו , מעורר את אהדתו של הנביא ובכך מפיג את כאב הכפייה . במאמציו להזדהות עם עמדתו של אלוהים , הנביא מקבל סיוע כדי שיראה שהיא אינה שרירותית אלא מבוססת על ניתוח קרוב יותר מניתוחו שלו למציאות ולתביעות שהיא מעמידה . אין לראות את ההסבר הניתן לנביא לאחר מעשה כפיצוי בלבד על כך שהשליחות נכפתה עליו , שכן זה בבחינת הפיכת הכוונה האלוהית לטריוויאלית . ההסבר מייצג הרבה יותר מכך . אף שאלוהים זקוק למשרתים צייתניים , הוא אינו נהנה מאומרי הן ...  To the book