כבר במקורות נאמר כי כסף יעוור עיני חכמים . הדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באנשים שאינם חכמים . הכוח הנתון בידי חברי הכנסת , ועל אחת כמה בידי ראשי הרשויות המקומיות , הוא כמעט בלתי מוגבל . צמצום התערבותה של מערכת המשפט , כפי שמבקשים גורמים כאלה ואחרים לעשות , יעצים את כוחם של מקבלי ההחלטות . עוצמה זו , בנסיבות של היעדר אידיאולוגיה , מעבירה את מרכז הכובד מהמפלגה אל האישי . התמודדות דמוקרטית על תפקידים , כראש מפלגה , חבר כנסת , ראשות עיר , תובעת גיוס משאבים כלכליים בלתי מבוטלים והדבר עלול , מן הסתם , להעמיק את הקשרים שבין הנבחרים לבין בעלי ממון . בנסיבות אלה , יש בידי האליטה הכלכלית כוח רב עוצמה והשפעה , שרק יגדל ויגבר עם הזמן . בשלהי שנת 2003 התפרסם ריאיון שנערך עם לינדה עפרוני , מומחית ליחסי עבודה , בו ניסתה לשפוך אור על המניע הסמוי של פוליטיקאים לסייע לבעלי הון . היא הזכירה בריאיון פרשה שבה אהוד אולמרט , בהיותו שר התמ"ת , עלה לכותרות בעקבות המלצת היועץ המשפטי לממשלה , אליקים רובינשטיין , שלא לאשר את הסיוע החריג של מנהל ההשקעות , שבאחריות משרד התמ"ת , לחברת קוקה קולה . המשרד ביקש ל...
To the book