סיכום

בריאיון מסוף שנת 1974 דן גרשם שלום במה שהוא זיהה כעליבותה של הלשון העברית הרווחת בחברה בישראל , ודלותה של התרבות הנבנית מלשון זו . ביקורתו החריפה תיארה תהליך של "ברבריזציה של הלשון" והתריעה מפני "הפקרות . "לשונית שלום תלה את האשם בדלדולן של השפה והתרבות ילידתה בפרויקט חילון היהדות , ובעיקר בניסיון ( העקר לדעתו ( 154 לחילון שפת הקודש , שהניע את הפרויקט הציוני , או לפחות את " המחנה המרדני" בו . ניכר בדבריו שהוא רואה את המזור לדלדול זה ביחס אחר , "לא , "מרדני אל המסורת היהודית . דבריו בנושא הם מאלפים , לא רק בגלל שאר הרוח וחדות הראייה שהם משקפים , אלא גם משום שהם מכילים , כמו מבלי משים , את קווי המתאר של זהות יהודית אחרת . נדמה לי שמדבריו ניתן להסיק שזהות יהודית אחרת זו היא מי שאינה נופלת לדיכוטומיה המסלפת "דתי חילוני" ( שלום הרי מרוקן מתוכן את משמעות , ( "חילון"ה נותרת נאמנה ל"משימת" הייעוד והמחויבות ההיסטורית , שומרת על קשר הדוק , דיאלוגי , עם המסורת , ובו בזמן איננה מסתייגת מהחיים המודרניים . אעיז ואומר , אלה הם קווי מתאר של זהות יהודית מסורתית . אל לנו לחיות באשליות - חזרה איננה אפשרי...  To the book