פרק תשעה־עשר שיח החמלה והלכות צדקה

א . מבוא : בין שפינתה לקאנט פרק זה מהווה יישום והדגמה של התפנית מהתיאוריה המטאפיזית אל הפרקטיקה במסורת היהודית . הוא מראה כיצד המסורת ההלכתית מכוננת אתיקה שביסודה ההתנסות האנושית הקונקרטית של חמלה , ולא הנחות או תיאוריות מטאפיזיות . החלק הראשון של הפרק יוקדש לניתוח מושג החמלה , והחלק השני יעסוק בניתוח הלכות צדקה , כביטוי של מערכת אתית , וזאת במסגרת המושגית של החמלה . מהי חמלה , והאם היא תכונה מוסרית ראויה להערכה ? איזה שיח בין אנושי מעצבת החמלה ? שפינוזה הציע תיאור בסיסי של תכונת החמלה ' 'היא [ החמלה ] עצבות הבאה בשל צרתו של ' . 'אחר לפי שפינוזה , החמלה היא אפוא סוג מסוים של עצבות , המובחנת מסוגי עצבות אחרים בכך שהיא נגרמת עקב מצבו העגום של הזולת . היות החמלה סוג של עצבות פירושה שהיא היפעלות מסוימת המתחוללת בנפשו של החומל , התרחשות פנימית שאין לה בהכרח השלכות על היחס הממשי אל הזולת הנמצא בצרה . זאת משום שהחמלה איננה חריגה של האדם מתחומי הווייתו הגדורה . אם אכן החומל יירתם לפעולה למען הזולת הסובל , יהיה זה עניין מקרי ולא תוצאה מהכינון הבסיסי של החמלה עצמה . ניתוח זה של מושג החמלה זכה ל...  To the book