פרק שישה־עשר דת ללא מטאפיזיקה: פתיחה להגות יהודית חדשה

הפילוסוף ניקולאי הרטמן בספרו Der Philosophische Gedanke und seine Geschicte הציע הבחנה נודעת בין 'הגות של בעיה' לבין 'הגות של . 'שיטה ההגות השיטתית יוצאת מסדרת הנחות כדי להציע פתרון כולל ומקיף לבעיה כלשהי . לעומתה הגות של בעיה יוצאת למחקרה מתוך מצב של בעיה . ניתוחה אינו מתקדם לקראת פתרון מקיף וכולל אלא לקראת העמקה בבעיה עצמה ; תו ההיכר של הגות זו , הוא אופייה הדיאלקטי המכוון לניתוח גבולות הבעיה ומגבלות הפתרונות . דוגמה אופיינית , לדעת הרטמן , להגות שיטתית היא הגותו של שפינתה , המייסד שיטה מטאפיזית מקיפה על בסיסן של הנחות ראשוניות וודאיות . דוגמה אופיינית להגות שמוקדה הוא הבעייתיות עצמה , היא הפילוסופיה של אפלטון , שיותר משהיא מציעה פתרונות היא חותרת אל הבהרת הבעייתיות ומכאן אופייה הדיאלקטי . ישעיהו ליבוביץ השתייך , ללא ספק , לזן של ההוגים שהגותם התמקדה בבעיה . אבל כדרכן של הבחנות אף הבחנתו של הרטמן מוגזמת ; הוגים רבים שהגותם ממוקדת בבעיה , מבססים מבעד למהלך הדיאלקטי שיטה לכידה למדי . הוגים כאלה הם : קירקגור וניטשה , שמבעד לחשיבתם הביקורתית ' , 'הנגטיבית עולה הגות , 'חיובית' המציעה פתרו...  To the book