פרק שלושה־עשר ישעיהו ליבוביץ: האיש נגד הגותו הגות פילוסופית פלורליסטית

א . מבוא בפרק הקודם עסקתי בשאלת אפשרות פיתוחה של עמדה פלורליסטית במסגרת המסורת היהודית . הן גולדמן , הן הרטמן והן ליבוביץ עיצבו הגות פלורליסטית , ומסקנה זו ברורה למדי מתוך העיון שהוקדש להגותם בפרקים הקודמים . בפרק זה אעסוק בהגותו של ליבוביץ . הקדשתי לליבוביץ פרק מיוחד , מפני שעמדתו בסוגיית הפלורליזם מאפשרת מבט אל דיסוננס 1 קוגניטיבי מעניין , האופייני , כפי שהצביע פיטר ברגר , לרבים ממאמיני האורתודוכסיה היהודית . לפי ברגר , אורתודוכסים אלה חיים כדיסוננס בין הערכים המודרניים , שאותם הם מאמצים , לבין תודעה שמרנית מסורתית שבאמצעותה הם מתארים ומסבירים את עולמם . לא מענייני לעסוק כאן בניתוח ביקורתי של עמדת ברגר , לענייננו חשובה העובדה שליבוביץ מגלם דיסוננס זה בבירור : הגותו מניחה את המצע לעמדה פלורליסטית ואילו הוא עצמו שלל עמדה זו . בפרק זה אתמקד יותר במצע שהניח ליבוביץ לעמדה פלורליסטית ופחות בתודעתו העצמית . ב . התשתית הערכית הבעיה היסודית שאיתה מתמודד ליבוביץ במכלול הגותו היא : כיצד ניתן לבסס מחויבות דתית שאינה מתבססת על אמיתות כלשהן : עובדתיות או מטאפיזיות . הצגה והתמודדות עם בעיה פילוסופי...  To the book