פרק שביעי הציונות הדתית - בין 'הפנים' ל'חוץ'

א . מבוא המתבונן בהיסטוריה של הציונות הדתית אינו יכול שלא להתרשם משני קווי יסוד שעיצבו הן את מפעלה ההיסטורי , הן את תודעתה העצמית : ראשית , הציונות הדתית ראתה עצמה , מאז ומתמיד , שותפה למפעל הציוני . היא נטלה חלק בעיצוב המוסדות הציוניים והמעשה הציוני , ואף ניסחה באופן מודע , הגות מקיפה ששימשה צידוק ומניע כאחד לשותפות זאת . שנית , הציונות הדתית חיה בתודעה מתמדת של ניגוד " מצד אחד היא זיהתה מראשית ימיה את ההבדל שבין פרשנותה העצמית לציונות , לבין הפרשנות שהציגו זרמים אחרים חילוניים . הרב סולובייצ'יק נתן ביטוי ברור להבדל זה = אם סבורים אתם כי קל לי להתרגל לצוואה החצי אפיקורסית , חצי משכילית וחצי רבולוציונרית רוסית של חיים וויצמן ... אינכם אלא טועים . בין השקפותיו של חיים וויצמן ומנהיגים ציוניים חילוניים והשקפתי , משתרע מרחק אינסופי . איני יכול להבין את שיטתם . איך אפשר בכלל לחלום על בניינה של px ישראל ללא אלוקי ישראל . מצד אחר , תודעתה העצמית של הציונות הדתית עוצבה תוך ניגוד , שנעשה ברבות הימים מודע יותר ויותר לעולם החרדי ולתרבותו . בספראלד לישרים , המשקף את ההתנגדות החרדית לציונות , מתואר...  To the book