|
|
בשנים הראשונות נשא חלקה המכריע של ההסתננות אופי של יוזמה פרטית , מקומית , יוזמה של יחידים או נכבדים כפריים , שרידי קבוצות וחבורות של פליטים מחוסרי פרנסה . אולם החל ב 1951 ואילך כבר החלה ההסתננות לצאת מהתחום המקומי הצר . חלה הסתגלות הדרגתית למצב החדש , והופעלו אמצעי בלימה שונים לאורך הגבולות הן מצד המשטרים הערביים והן מצד ישראל . ההסתננות החלה לקבל ממד חדש בשני כיוונים . מצד אחד הייתה ההסתננות עסק מסחרי מפותח למדי , ומצד אחר , בשלב מאוחר יותר , מכשיר בידי גורמים פוליטיים מובהקים . ההסתננות למטרות גנבה ושוד מהצד הישראלי הייתה מוצדקת בכל קנה מידה אפשרי בראייה הערבית פלסטינית , ואפילו מוצגת כעומדת בהחלטות האו"ם . עבדאללה פרנג'י מציין כי "פעמיים התקבלה החלטה באו"ם ( החלטה , ( 194 ב 1948 וב 1953 ( אחרי פעולת קביה , ( המכירה בזכות ערביי פלסטין לחזור לבתיהם או לקבל פיצוי , אולם ישראל סירבה להכיר בהחלטות אלו . לכן מפעם לפעם נהגו כפריים פלסטינים לחצות את קווי שביתת האש כדי 'לגנוב' את מה ששייך להם באופן . "חוקי פרנג'י מצטט , לטענתו , ישראלי לשעבר שפרסם 31 אלמצרי , מ 10 ביולי . 1952 32 פרק ה' ...
To the book |
|
|