צבי אריה שטיינפלד הנשיא והמשיח בקרבן עולה ויורד

הכתוב בויקרא ד מחייב בקרבן חטאת את החוטא בשגגה . שם גם מפורט , כי המשיח מביא פר לחטאתו , הנשיא — שעיר ו'נפש ... מעם הארץ' — כבשה או שעירה ' . גם אם מפורש בכתובים שונים שבפרשה , כי החוטא שגג באחת מ'מצות ה' אשר לא , 'תעשינה הרי שלדעת חז"ל אין הכתוב מחייב חטאת את השוגג בכל אחת מ'מצות ה" אלא רק את זה ששגג בלאוי ושהמזיד חייב עליו כרת . לעומת זאת , הפרשה בויקרא ה מחייבת את החוטא בשמיעת הקול , בביטוי שפתיים י ובטומאת מקדש וקדשיו בקרבן עולה ויורד . היינו : העשיר מביא כשבה או שעירה , הדל — שני תורים או שני בני יונה והדל שבדלים — 'עשירת האפה . 'סלת בפרשה זו אין הכתוב קובע קרבן מיוחד למשיח ולנשיא . ממילא מתעוררת השאלה אם גם הנשיא והמשיח מתחייבים בקרבן עולה ויורד על שמיעת הקול , על ביטוי שפתיים ועל טומאת מקדש וקדשיו , וככל , 'נפש' או שדינם של המשיח והנשיא שונה גם לגבי קרבן עולה ויורד , כשם ששונה דינם לגבי החטאת הקבועה הנידונה בויקרא ד . 1 שם , פסוקים : ג . כג , כה , לב . 2 שם , פסוקים ו ג , יג , כז . ובעניינו של הנשיא בשינוי קל , בפסוק כב' 'מצות ה' אלוהיו אשר לא תעשינה / ובהשפעת הכתובים האלה מצוי ...  To the book