מנחם צבי קדרי 'זה' כציין הפירוש בלשון המשנה

הכינוי הרומז זהי משמש בלשון המשנה לסימון השלבים השונים של התוכן ההגיוני של האצבעה ( deixis ) ושל האפניה . ( anaphora ) נמצא אותו בשלבי הסימון האלה : אצבעה על אישים , ( person-deixis ) אצבעה על הכתוב , ( text-deixis ) אפניה לסוגיה : לאחור ( אנאפורה בשימושה הרווח ) ולפנים ( קאטאפורה . ( מאחר שלציון האצבעה על אישים ולציון האפניה כבר מצאנו את זה גם בלשון המקרא , נתאר כאן את שימושיו של זה כמציין האצבעה על הכתוב , בלשון המשנה ( על פי כתב יד קאופמן - ' . ( , 7 = הכתוב שזה מצביע עליו הוא בדרך כלל מובאה מהתורה , אולם יש גם מקרים של אצבעה על דברי תנאים מהמשנה ( משנה ראשונה (? או על ביטוי המסכם את דברי המשנה . עיקרה של אצבעה על הכתוב הוא שאין מזהים בה ( בדרך ההצבעה ) שני רפרנטים שונים שבעולם המציאות , אלא רפרנט שבטקסט עם רפרנט שבמציאות . אצבעה על הכתוב היא מקרה גבול בין האצבעה המובהקת ובין האפניה לאחור , שכן באצבעה על הכתוב באמצעות הכינוי הרומז זה אנחנו מאזכרים את הכתוב שהופיע בטקסט בסמוך לפני אותו כינוי רומז . אצבעה על הכתוב כוללת אפוא ממילא את האפניה לאחור ' . מבחינת החומר הלשוני ( המילוני ) של...  To the book