גד בן־עמי צרפתי דרכי היידוע של הצירוף שם עצם ושם תואר בלשון־חכמים

הצירוף בלשון המקרא 1 לשון המקרא מכירה כלל ברור אחד המסדיר את היידוע של הצירוף שם עצם ושם תואר . והוא שדין התואר בעניין זה כדין השם 1 אחרי שם מיודע ( או , באופן יותר כללי , אחרי צירוף שמני מיודע ) התואר הבא להגדירו ( והוא שם תואר , בינוני , כינוי רומז ) יהיה אף הוא מיודע , ואחרי שם לא מיודע יבוא תואר לא מיודע . כך קבעו פה אחד כל ספרי הדקדוק ( אבאלד , סעיף ; 293 a קניג , סעיפים ; 334 1 , 334 a גזניוס , סעיף ; 126 u דואיאון , סעיף ; 138 a לאמבר , סעיפים ; 269 , 258 ברוקלמן סעיף . ( 60 a נזכור שבצירוף שמני מיודע הכוונה לאחת מחמש אפשרויות י שם עצם כללי הנושא את ה"א הידיעה , שם עצם כללי הנושא כינוי קניין חבור , צירוף סמיכות אשר הסומך שלו מיודע , כינוי הגוף ושם עצם פרטי . החריגים מעטים הם , ומתחלקים באופן טבעי לשתי קבוצות ; תואר מיודע המלווה שם לא מיודע , ותואר לא מיודע המלווה שם מיודע . ספרי הדקדוק משתדלים למיין את החריגים לסוגים שונים ולנמקם . חריגים מן הסוג הראשון אנו מוצאים בעיקר במקרים אלו : ( 1 כאשר התואר הוא מספר סידורי , כגון 'יום , 'הששי בראשית א , לא ( אבאלד שם ; קניג , סעיף ; 334 0...  To the book