יצחק גלוסקא הפרשה של 'פרשת העיבור'

א . לצירוף היחידאי 'פרשת העיבור' שבמשנה ( ברכות ד , ד ) ניתנו על ידי חז"ל בתלמודים ועל ידי פרשנים שלאחריהם פירושים שונים . ריבוי הפירושים ורבגוניותם משקפים בדרך הטבע את קושי הצירוף , וכך כותב אחד הפרשנים האחרונים : This is a most obscure ' . expression קושי זה כרוך בקושי אחר , והוא רבגוניות הנוסחות של המשנה , שהצירוף משוקע בתוכה . גירסת הדפוס היא ה'חלקה' ביותר למראית עין , אך גם כתבי היד שונים זה מזה . קרוב לוודאי , שבירור משמעו של הצירוף יסייע גם בקביעת הגירסה הקרובה ביותר . 'מקור'ל הבעיה הסמאנטית העיקרית עולה מצורת , 'העיבור' הרכיב השני של הצירוף . היא משתקפת בשוני שבין כתבי היד והמקורות במסורות ההגיה והכתיב של הצורה . שוני זה נובע , כנראה , מהבנה שונה של הצורה ושל הצירוף כולו . סביר להניח , כי מסורת ההגייה תלויה בדרך כלל במסורת הכתיב . על כן , מן הראוי לברר תחילה את האחרונה , ולבדוק , אם אפשר ללמוד ממנה על המשמע , דבר הקרוב ביותר לכוונת רבי יהושע , מחבר אותה תפילה , שהצירוף הוא חלק ממנה . לצורך זה השתמשנו במספר סוגי מקורות : . 1 במשנה ( 1 — כתבי יד הידועים כ'אבות ( 2 , 'טקסטים כתב י...  To the book