יוכבד אורון 'את' נושאי בלשון המשנה

במאמר זה ידונו משפטים .-מהסוג נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את שלמטה צרך בהן — פטורין ואת שאין למטה צרך בהן — חיבין ( ברכות ג , א . ( כאן ובמשפטים דומים פותחת פסוקית הנושא בצירוף את ש ,... ונוצר מצב מתמיה לכאורה , שבו מלת היחס את , המציינת כרגיל את יחסת המושא הישר ( המיודע , ( מציינת את יחסת הנושא . אולם בניתוח מפורט יותר של המשפטים הנדונים נמצא , שהמלה את משמשת בהם כשם זוקק , או ככינוי רמז זוקק , לפני משפט הזיקה הפותח ב ש :... ניתן להמירה בצירוף שמני ( כגון נושאי המטה במשפט הנ"ל , ( או באחד מכינויי הרמז הרגילים בלשון חז"ל ( כגון אותן . ( נוסף לתמיהה על השינוי בתפקיד התחבירי של את אנו עומדים גם בפני השאלה של תזוזה ( רי קטיגוריזציה ) בחלקי הדיבר : את , המשמשת כרגיל כמלת יחס , משמשת כאן בתפקיד סובסטנטיבי ( ובניתוח התחבירי היא נחשבת כנושא הדקדוקי של המשפט . ( על פי "אוצר לשון המשנה" נמצאות במשנה חמישים ושלוש פסוקיות הפותחות בצירוף את ש ,... והן מכונסות בנפרד בערך את במשמעות של "יחס הרומז" ( בלשונו של קוסובסקי . ( ההשוואה לדפוס ראשון ולכתבי היד ק , פ ו לוי...  To the book