המילונים מכירים רק שורש אחד , "פצע" ומפרידים אותו בהתפצלויות סמאנטיות אחדות . אך בעיון מבוקר בפרטיהן נמצא , כי הסתעפות ההוראות ודרך שימושן יסודן , למעשה , בגלגול אטימולוגי פונולוגי שונה . ביצוע דומה של שורשים שונים גרר במקרה דנן הומוגרפיה אטימולוגית , ולפי הבדיקה ניווכח , כי יש , כנראה , לשבצם במילון בערכים לקסיקאליים עצמאיים . השימוש הפועלי של שורש זה במקרא מצומצם מאוד , בסך הכל שלוש פעמים . תפוצתו גדלה מעט בלשון חז"ל , אך עיקרה נובע מהסתעפויות שונות בתחום ההגיה והכתיב , לעתים עקב חילופי ב / פ או ס / צ . חילופין אלה שכיחים ברובד האחרון , ולעתים אף בדרך אחרת , כפי שנראה להלן . לצורכי דיוננו , נשתמש בשורש המקראי , המשותף גם ללשון חז '' ל בסימון "פצע , "! ובאחרים במספר שוטף : "פצע , " וכן הלאה . במקרא , הוא משמש בהוראת פעיל , כגון י "הכוני פצעוני" ( שה"ש ה , ז ) = עשה בו פצע , חבל בו ( וראה להל ן על בינוני פעול . ( בלשון חז"ל גם בהוראת סביל : "איזה פצוע דכא , כל שניפצעו ביצים שלו" ( יבמ' ח , ב — ק = תוס' שם , י , ג , ושם עוד : "ונפל ונפצע אחת מביציו" — כי"ו , 132 נפצעה , ( ובלא קשר למקרא...
To the book