א. עדות בכתב

כבר נתבאר בפרקים הקודמים , שעד צריך לעמוד בחקירות ובדרישות ובבדיקות וצריך הוא להעיד בפני בעל דין , כדי שיאמר את האמת ויהיה נאמן . שכן , רק בדרך זו ידעו הדיינים שהעיד על כל העובדות והפרטים של המעשה בדקדוק , לא שיקר ולא טעה ולא העיד באומדן ; לא שכח והעלים פרטים של המעשה ולא הוסיף ושינה פרטים מדעתו שלא ראה ; לא פירש פירוש משלו ולא אמד אומדן משלו למעשה . ואף בעל הדין שנגדו העיד יודע מה הוא צריך להכחיש , מה הוא צריך לשאול את העד כדי שיוסיף ויאמר עובדות ופרטים שישנו את משמעות המעשה , ומה הראיות שבעל הדין חייב להביא נגד העד . מטעמים אלה צריך העד להעיד על פה לפני הדיינים ובעלי הדין , ואינו יכול לשלוח את עדותו בכתב לבית הדין , "ורחמנא אמר 1 מפיהם ( דברים יז , ו ) ולא מפי , "כתבם וכבר בספרי 201 דרשו : "על פי שנים עדים ... לא על פי כתבם ולא על פי . "תורגמן כלומר . "על פי שנים עדים , ולא שיכתבו עדותם באגרת וישלחו לבית דין , ולא שיעמוד תורגמן בין העדים ובין , "הדיינים כפירוש רש"י לתורה . 202 וכן אילם אינו יכול להעיד מפי הכתב , כמו שמבואר בסוגיית התלמוד בגיטין שם . שכן , אין אדם יכול להעלות על הכתב...  To the book