ג. הנשבעים ונוטלים

כשם ששבועת התורה של המודה במקצת אינה באה לאמת את דברי בעל הדין , ולהבטיח שדבריו אמת , אלא היא באה כדי שלא ישתמט ; וכשם ששבועת ההיסת של הכופר בכל אינה באה לאמת את דברי בעל הדין , אלא היא באה כדי שלא ישתמט , לפי שיש חזקה על פי דרך בני אדם , שבעלי דין המודים במקצת והכופרים בכל אינם רוצים לשקר אלא להשתמט עד שיהיו בידם מעות לפרוע , הוא הדין השבועות שתיקנו חכמים כעין של 218 עייז בספר "דיני הממונות , "בתלמוד תשל"ו , עמ' 368 ואילך . 219 עיין רשב"א שם , בבא מציעא ד ע"א , ד"ה הילך ; ריטב"א , ד"ה אלא כי איתמר , ובשיטה מקובצת שם , ד"ה הילך ; המיוחס לריטב"א , ד"ה אלא כי איתמר ; מאירי שם ; ר"ן שם ד ע"ב , ד"ה והילך וד"ה ולעניין ; נמוקי יוסף , ד"ה א"ר חייא . תורה . שנוי במשנה : - ° "כל הנשבעין שבתורה , נשבעין ולא משלמיו- ואלו נשבעין ונוטלין ( שתיקנו חכמים שישבע התובע ויטול מה שהוא תובע ) ו השכיר , והנגזל , והנחבל , ושכנגדו חשוד על השבועה , והחנווני על . "פנקסו בכל השבועות הללו שתיקנו חכמים שישבע ויטול , לא תיקנו אלא כדי להכריח את הנשבעים לדקדק ולהקפיד בדבריהם , ושלא יורו היתר לעצמם להכחיש את בעל דינם...  To the book