עוד יש כלל גדול שבו בעלי הדין והעדים שווים . שתי כתי עדים המעידות לשני בעלי דינים , והן מכחישות זו את זו , ושתיהן נאמנות במידה שווה , הריהן מבטלות זו את זו , ושוב אין עדים כלל לאף אחד משני בעלי הדין , והמוציא מחברו עליו הראיה . אבל לאחר שהעדים המכחישים זה את זה ביטלו זה את זה , ואחד מבעלי הדין יש לו ראיה שלא בוטלה משום שלא הוכחשה , הרי הוכיח את המעשה שהוא טוען לו בראיה זו . והוא הדין כשבעלי הדין סותרים זה את זה בטענותיהם , ושניהם נאמנים במידה שווה , טענותיהם מבטלות זו את זו , והריהן כמו שאינן , ולאחר שבטלו שתי הטענות המכחישות זו את זו המוציא מחברו עליו הראיה , ואם אין לתובע ראיה הפסיד את תביעתו . אבל אם שני בעלי הדין נאמנים בטענותיהם , והן ביטלו זו את זו , אבל טענה של אחד מהם לא הוכחשה לגמרי על ידי טענתו של חברו , אלא מקצתה בלבד הוכחשה ולא נתבטלה כולה , הריהו נאמן בטענתו זו שקיימת ולא הוכחשה עם כל טענותיו , והוא זוכה במה שטענה זו שלא הוכחשה עם כל טענותיו על ידי טענות חברו מזכה אותו . וזהו שמובא בסוגיית התלמוד בראש הפרק השני בכתובות . שם שנוי במשנה : "האשה שנתארמלה או שנתגרשה , היא אומר...
To the book