עלתה בידנו המסקנה , שאומדן דעתו של הדיין צריך להיות אובייקטיבי , לפי דעת כל העולם . וכדי שיהיה אומדן דעתו של הדיין נכון , באומדן דעתו של אדם נבון ובעל נסיון , ניתנו כמה וכמה דינים בעניין הפסולים לדון ועל הדרך שדיין כשר צריך לדון לפיה . כגון , גרים פסולים לדון . והטעם , שגר בדרך כלל אינו בעל נסיון מספיק בדרכי בני ישראל ובהרגליהם . לפיכך , אומדן דעתו אינו כשל אדם מישראל בעל בינה ובעל נסיון בדרכיהם של ישראל . אבל ממזר כשר לדון , שכן הוא נולד בין ישראלים והוא בעל נסיון במנהגיהם ודעותיהם של אנשים מישראל - * . קטן פסול לדון , וכן סומא בשתי עיניו , ואשה , פסולים לדון . והם פסולים מאותו הטעם שגר פסול . אין להם בינה או נסיון באומדן של עובדות . האוהב והשונא פסולים לדון , וכל הפסולים להעיד פסולים לדון , מאותו הטעם . שכן , כבר גמרו בדעתם את מי לחייב ואת מי לזכות , ויקשה עליהם לשנות את דעתם ולאמוד כראוי את העדויות והראיות שיובאו לפניהם ולהסיק מהן מסקנות שכל העולם היה מסיק . שני שונאים אסורים לישב יחד בדין , ושני קרובים אסורים לישב יחד בדין , מאותו הטעם עצמו , שהם יסיקו מסקנות ויאמרו אותן על פי דעת ...
To the book