|
|
על פי כל הדברים הללו יש לפרש את דברי הרמב"ם בעניין זה בהלכות סנהדרין , 121 ולשם כך ראוי להביא את לשונו בשלמותו : "יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת והדבר חזק בלבו שהוא כן , אף על פי שאין שם ראיה ברורה , ואין צריך לומר אם cj , יודע בודאי שהדבר כן הוא , שהוא דן כפי מה שיודע . כיצד ? הרי שנתחייב אדם שבועה בבית דין ואמר לדיין אדם שהוא נאמן אצלו ושדעתו סומכת על דבריו , שזה האיש חשוד על השבועה , יש לדיין להפוך השבועה על שכנגדו וישבע ויטול , הואיל וסמכה דעתו של דיין על דברי זה . אפילו היתד , אשה או עבד נאמנים אצלו , הואיל ומצא הדבר חזק ונכון בלבו , סומך עליו ודן . ואין צריך לומר , אם ידע הוא עצמו שזה חשוד . וכן אם יצא שטר חוב לפניו , ואמר לו אדם שסמך עליו , אפילו אשה או קרוב : זה פרוע הוא , אם סמכה דעתו על דבריו . יש לו לומר לוה / לא תפרע אלא בשבועה . או אם היה עליו שטר חוב לאחר , יתן לזה שלא נפגם שטת כלל ויניח זה שנפגם שטרו בדברי האחד , או ישליך השטר בפניו ולא ידון בו כפי מה שיראה . וכן מי שבא וטען שיש לו פקדון אצל פלוני שמת בלא צואה , ונתן סימנין מובהקין ולא היה...
To the book |
|
|