ג. בעלי־הדין והשבועה

עניין אחד יש שמיוחד לטענות בעלי הדין בלבד , והוא השבועה . אין השבועה באה לראיה שהנשבע הגיד אמת ושאפשר לסמוך על דבריו , ומשום כך גם 45 בבא בחרא לא ע'יא . 46 בבא מציעא ג ע"ב . 47 בבא קמא עד ע"ב . 48 עיין כתובות יב ע"ב . 49 דברי רבא בכתובות עד . ע"ב , ודברי רמי בר יחזקאל שם עו ע"ב . אין משביעים עדים . עד שחשוד על עדות שקר , פסול לעדות ואין משביעים אותו כדי שיאמר אמת . עד שאומרים אותו שאומר אמת , נאמן בלי שבועה . " שכל עד שאינו נאמן בדיבורו מתורת עדות , יצא מכלל עד ואינו נאמן בשבועה , וכל שבועת עדות האמורה בכל מקום אינה שיעידו אמת , אלא שיבואו ולא יכבשו , "עדותן כלשון ריטב"א . והוא הדין בעלי הדין . בעל דין שנאמן בטענתו , נאמן בלא שבועה , ובעל דין שאינו נאמן בטענתו , אין משביעים אותו לעשותו נאמן , ואינו נעשה נאמן על ידי שבועה . אימתי משביעים בעל דין ? כשאומרים את בעל הדין על פי דרך בעלי הדין במצב זה , שאינו משקר אלא משתמט מלפרוע חובו עתה משום שאין לו במה לפרוע , ויפרע לאחר זמן . או שהוא מורה היתר לעצמו להכחיש את טענת התובע , והוא סבור שאין בכך איסור . או שאינו מקפיד לדייק בטענותיו . הלכך ...  To the book