ד. עבריינים, עבדים ונכרים

הרשעים פסולים לעדות , לפי שהם עוברי עבירות , ומיעוט ניכר מהם , או רובם , עוברים גם על איסור עדות שקר כשם שהם עוברים על עבירות אחרות . אבל כיוון שהם משקרים בלבד ואינם טועים יותר מסתם בני אדם , הרי שאם היו פסולים בשעת ראייה וחזרו בתשובה בשעת הגדה , הריהם נאמנים וכשרים לעדות -, מן הטעם שנתבאר למעלה , בסעיף הראשון . אבל לא כל עוברי עבירה חשודים לעבור גם על איסור עדות שקר . עבירות שרוב בני אדם אינם יודעים שהן עבירות וסבורים שהמעשים הללו מותרים , לא נפסלו העוברים על עבירות אלה , אלא אם כן הוזהרו מקודם שהם עוברים עבירה . ואפשר שהם צריכים גם הכרזה בציבור שהם פסולים , כדי לפסול אותם , שהרי הציבור אינו יודע שהם חשודים על עדות שקר , משום שאינו יודע שהם עברו עבירה . אבל אפשר שרק העוברים עבירות מדרבנן צריכים הכרזה , לפי שרוב בני אדם סבורים , שהעוברים על איסורים מדרבנן ומקילים באיסורים אלה , עדיין מקפידים על איסור עדות שקר . אבל כיוון שאין הדבר כמו שסבורים רוב בני אדם , אלא אף העוברים על איסור מדרבנן יעברו על איסור עדות שקר משום שהם קלי דעת , הלכך יש להכריז עליהם . יש עבירות שהעוברים עליהם מקפידים ש...  To the book