נימוקי 'משמרים' ו'מהרסים'

בריאיון מאוחר ( 10 . 10 . 75 ) ציין בן יהודה שהברירה שעמדה בפני הגימנסיה לאור נוקשות העירייה הייתה להתנוון בבניין הישן ( עקב הזדקנות האוכלוסייה ומיעוט התלמידים מהאזור , ( או לעבור למשכן חדש . בן יהודה הבהיר כי נתן את ידו להריסת הבניין ההיסטורי משום ש"עם הסוגד לערכי רוח אינו רשאי להקים לעצמו . "פירמידות הסחבת בענייני הבנייה והשימור , שנמשכה כ 18 שנים , הסתיימה עם מינויה של הנהלה חדשה בבית הספר , שהחלה לפעול באופן מעשי למימוש תוכנית הקמת הבניין החדש ברחוב ז'בוטינסקי . את ההחלטה על גורל הבניין ההיסטורי השאירה ההנהלה להכרעת הציבור . "סוף סוף להרס או לא להרס זאת בעיה ציבורית ופרנסי הציבור חייבים לדאוג לבך , אבל הגימנסיה חייבת לעבור" ( בן יהודה , . ( 1970 בדבריו ניכרת אכזבה מחוסר היענותם של חברי הממשלה ואנשי העירייה , שאותם ניסה לשכנע "לרכוש את הבניין ולהופכו / 'למוזיאון ובכלל מהעובדה שבוגרי הגימנסיה " אדישים מאד , ועברה ההיסטורי של הגימנסיה אינו מעורר בהם כל . "עניין ירון לונדון , בוגר הגימנסיה , מנמק את הסיבות לאדישות זו : "זה כבר לא היה דור המורים הענקים , הם היו ננסים מבחינה מוסרית ופדג...  To the book