פרק שביעי הדיין כאומן

טיבו של הדיין שהוא כאחד מבעלי האומנויות , כמו שנתבאר למעלה , שכן הדיין אף הוא מומחה , כשאר בעלי האומנויות , שאדם מתנה עמו שיאמר לו כיצד עליו לנהוג בעניין שהוא נתון בו , והדיין מתחייב לכך . לפיכך , דינו של הדיין כלול בדיני כל בעלי האומנויות , בין לעניין תשלום דמי הנזק ובין לעניין ההתחייבות שמתחייב לבאים לפניו לדין , כשם שאומן שפשע והזיק לבעל הבית מתחייב בנזקו , ואם הזיק באונס הוא פטור , אף דיין שעשה דין ופשע והזיק בפשיעתו חייב , ואם הזיק באונס הוא פטור . על בעלי אומנות שנוי . 1 "הנותן בהמה לטבח וניבלה , אומן פטור ( דאנוס הוא — רש"י , ( הדיוט חייב ( שלא היה לו לשוחטה הואיל ואינו בקי , ( ואם נותן שכר , בין הדיוט בין אומן חייב" ( שהיה לו להיזהר יותר , כדין שומר שכר שחייב להיזהר יותר משומר חינם , ועל מנת כן הסכימו להעלות לו שכר . ( הדיוט חייב , לפי שהזיק בפשיעה , ואילו אומן פטור כשהזיק באונס וחייב כשהזיק בפשיעה . לאחר מכן מובא שם : "אמר ר' יוחנן . טבח אימן שקלקל חייב , ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי . ומי אמר ר' יוחנן הכי ... ? עובדא הווה קמיה דר' יוחנן ... ואמר ליה ! זיל אייתי ראיה דממחית לת...  To the book