מעבר להיסטוריה ליניארית

כל הבעיה שבדיבור על הסוף ( כמיוחד על 0 וף ההיסטוריה ) היא בכך שעליך לרבר על מה שמצוי מעבר לסוף , 7 כו זמנית גם על אי-ההיתכנות של הסופיות . את השקפותיו של בודריאר על קץ האלף לא ניתן להפריד מן ההיפותיזה שלו לגבי ההיסטוריה . טענתו היא שההיסטוריה נעלמה , במובן של זמן ליניארי מודרני , שכן זמן כזה עלול להיחשב כ"תהליך מלאכותי . "לגמרי למעשה , ההיסטוריה , כפי שאנו מבינים אותה , היא בבחינת הדמיה , משום שהיא מציגה עצמה כדגם של זמן המסתמך על מושג הסוף , אבל הוא מתמיד לדחותו או להחזיק אותו במצב של אי ודאות . בעיני בודריאר , ההיסטוריה יכולה להתרחש אך ורק בסוג כזה של זמן מורמה ; אם אנחנו מבינים אותה כרצף של עובדות שאינן חסרות משמעות , אשר כל אחת מהן מולידה את הבאה אחריה בדרך של סיבה ומסובב , אך עושה זאת לא כתוצאה של כורח מוחלט או תוכנית . "כל אחד נותר מודע לשרירותיות , ולאופיים המלאכותי של הזמן , "וההיסטוריה טוען בודריאר . ואם מוטל ספק בהתקדמות הזמן הליניארי ( הקווי ) שלנו , הרי שההיגיון אומר שכך הוא הדבר גם ביחס לרעיון בדבר , "הסוף" או דחייתו התמידית של הסוף . סוף זה חייב איפוא להיות מלאכותי בדיוק...  To the book